טיפולי פוריות
יחד בתהליך אישי, מותאם ומקצועי נגיע לידיים מלאות
לאחר השלמת הבדיקות שבוצעו לברור הבעיה תינתן המלצה ע"י הרופא המטפל מהן אפשרויות הטיפול המומלצות.
באופן כללי ניתן לחלק את הטיפולים לשתי קטגוריות נפרדות:
טיפול פוריות – במסגרת הטיפול המפגש בין הזרע לביצית יהיה בגוף המטופלת.
טיפול הפריה חוץ גופית – במסגרת הטיפול המפגש בין הזרע לביצית יהיה מחוץ לגוף האשה.
מהו למעשה התהליך בטיפולי הפוריות
מעקב ביוץ:
מטרת המעקב לזהות בצורה מדויקת מתי מתרחש הביוץ ולקבל נתונים על התנהגות המחזור הטבעי של המטופלת.
“כלי העבודה” של הרופא לצורך המעקב הם בדרך כלל שניים: בדיקת אולטראסאונד זקיקים הנותנת מידע לגבי גודל
ומספר הזקיקים המתפתחים ורירית הרחם ובדיקת דם לרמות הורמונים.
במידת הצורך יכולה להתבצע הזרעה במועד הביוץ.
גרימת ביוץ בעזרת כלומיפן ציטרט (איקקלומין / קלומיד בשם המסחרי):
מטרת הטיפול העיקרית בכלומיפן היא לגרום לביוץ במטופלות עם הפרעת ביוץ. הטיפול ניתן בכדורים של 50 מג כל אחד. בדרך כלל מתחילים את הטיפול בסביבות היום החמישי לווסת והוא ניתן ל 5 ימים. המעקב מתבצע בעזרת בדיקות דם להורמונים ואולטראסאונד. במרבית המקרים הביוץ יתרחש כ 5-10 ימים מתום נטילת הטיפול. הביוץ עשוי להתרחש באופן עצמוני או בעזרת זריקה של אוביטרל/פרגניל. לעתים יש צורך בנטילת מינון גבוה יותר של 2-3 כדורים כל יום. במידה וטיפול זה לא השיג את המטרה המבוקשת ניתן לעבור לטיפול אחר.
גרימת ביוץ בעזרת גונדוטרופינים:
טיפולי פוריות_מטרת הטיפול לגרום לביוץ באותם מקרים עם הפרעת ביוץ בהם לא הושג הריון (או שכלל לא הושג ביוץ) בעזרת כלומיפן. התרופות הנמצאות בשמוש בדרך כלל הן: גונל אף, פיורגון ומנופור. מטרת הטפול להביא לביוץ של זקיק אחד או שניים. הטיפול מתחיל במינון נמוך ובמידת הצורך מעלים את המינון בצורה איטית והדרגתית על מנת שלא להביא לתגובה שחלתית מוגזמת מהרצוי. כאשר מגיעים לזקיק בקוטר של לפחות 16-18 מ”מ גורמים לביוץ עי זריקת אוביטרל / פרגניל. הביוץ עצמו צפוי כ 36-40 שעות לאחר מתן התרופה.
גרוי מתון של השחלות בעזרת גונדוטרופינים:
מטרת הטיפול להביא להתפתחות של מספר זקיקים בשחלות. טיפול זה יינתן בדרך כלל כאשר יש בעיית זרע בדרגת חומרה קלה עד בינונית או כאשר מדובר באי פריון מסיבה לא ברורה. התפתחות של מספר זקירים בו זמנית מעלה את הסיכוי להשגת הריון בהשוואה למצב שבו יש ביוץ של זקיק יחיד. מאידך קיימת כמובן סכנה גבוהה יותר להתפתחות הריון רב עוברי. התרופות הנמצאות בשמוש בדרך כלל הן: גונל אף, פיורגון ומנופור. כאשר מגיעים לזקיקים בקוטר של לפחות 16-18 מ”מ גורמים לביוץ עי זריקת אוביטרל / פרגניל. הביוץ עצמו צפוי כ 36-40 שעות לאחר מתן התרופה.
הזרעה תוך רחמית:
בכל הטיפולים שפורטו למעלה ניתן לבצע גם הזרעה תוך רחמית. להזרעה תוך רחמית (IUI) שני יתרונות תאורטיים בהשוואה ליחסי מין רגילים:
1. “השבחה” של הזרע לפני ההזרעה מפרידה בין תאי הזרע הטובים יותר לאלו שפחות טובים.
2. בהזרעה אנחנו שמים את הזרע בחלל הרחם במקום קרוב בהרבה לביצית מאשר ביחסים רגילים.
במידה ולאחר מספר מחזורי טיפול לא הושג הריון תינתן ככל הנראה המלצה להתקדם לטפול הפריה חוץ גופית.
שאלות שכיחות:
אי פוריות מוגדרת בספרות הרפואית כקיום יחסים בלתי מוגנים במשך שנה ללא השגת הריון. משתמע מההגדרה שתקופה נסיונות של עד שנה מאפשרת סיכוי טוב להשגת הריון ולכן עדיין לא נחשבת כבעיה רפואית ואיננה דורשת בדיקה וטפול. אני קצת מסייג את ההגדרה היבשה במקרים מסוימים. במידה ויש חשד לבעית פריון – כגון הפרעה בביוץ, נתוחי בטן, או דלקות באגן בעבר מומלץ להתחיל בבדיקות כבר בשלב מוקדם ולא להמתין. בנשים בגיל מבוגר (מעל 35 ובודאי מעל גיל 38-40) הייתי מתחיל בברור הנושא לאחר תקופת נסיונות שאינה עולה על ששה חודשים.
ברור וטפול בבעיות פריון מומלץ מאד לבצע בעזרת רופא נשים המתמחה ספציפית בתחום הפריון. חלק גדול מרופאי הנשים אינו עוסק באופן יום–יומי בנושא הפריון ולכן הידע והנסיון שלהם בתחום קטן יחסית.
במהלך הביקור הראשון תישאלו שאלות הקשורות להיסטוריה הרפואית שלכם תוך התמקדות על נושאים העשויים להיות קשורים להריון ופריון. חשוב לעדכן את הרופא על תרופות שנוטלים, נתוחים בכל שלב בחיים, טפולים רפואיים שעברתם, בעיות רפואיות במשפחה הקרובה, בעיות גנטיות במשפחה , נסיונות להרות בעבר והריונות (אם היו). במידה ויש בדיקות שכבר ביצעתם חשוב להביא אותם לביקור.
בעית פריון יכולה להיות קשורה לאשה, לגבר או בו זמנית אצל שני בני הזוג. המחשבה שבעיית פוריות קשורה רק לאשה לא נכונה ובערך בחצי מהמקרים קיימת בעיה אצל הגבר. לכן אני ממליץ כבר במסגרת הברור הראשוני לבצע בדיקת זרע ולא לדחות אותה.
השלב הראשון בתהליך הברור הוא ראיון רפואי במהלכו הרופא ישאל שאלות הקשורות לתחום הפריון: שאלות הקשורות למחזור הווסת, בעיות גינקולוגיות בעבר, נתוחי בטן, דלקות זיהומיות באגן, כאבים בזמן הווסת ובקיום יחסי מין, האם קיימות בעיות בתפקוד מיני ויחסי מין, האם היו הריונות ולידות בעבר ובן שאלות הקשורות לבן הזוג ובריאותו. במסגרת הפגישה ככל הנראה יבקש גם הרופא לבצע בדיקה גינקולוגית. בהמשך לראיון הרפואי תופנה האשה למספר בדיקות: פרופיל הורמונלי, בדיקת אולטראסאונד גינקולוגי, צלום רחם במידת הצורך. בן הזוג יופנה לבדיקת זרע ובדיקות דם. לאחר השלמת הברור ייסכם הרופא את הממצאים וימליץ על אפשרויות הטפול .
לצורך הערכת מאגר הביציות בשחלה אנחנו משתמשים במספר בדיקות: השכיחה ביניהן היא בדיקת FSH בימים הראשונים לווסת (יום 2-4 לווסת – סופרים מתחילת הדימום). רמת FSH גבוהה מ 10 מרמזת על רזרבת ביציות נמוכה כאשר ככל שהרמת ה FSH גבוהה יותר כך הרזרבה קטנה יותר. בדיקה נוספת היא בדיקת אולטראסאונד המתבצעת בימים הראשונים למחזור ובה אנחנו סופרים כמה זקיקים קטנים ניתן לראות בשחלות . מספר זקיקים קטן מחמש מרמז על רזרבה שחלתית נמוכה. בדיקה שלישית אשר נעשתה פופולרית בשנים האחרונות היא בדיקת דם ל AMH. רמת AMH נמוכה מ 1.0 מרמזת על רזרבה נמוכה.
ההחלטה על הטפול המתאים נלקחת בהתאם לתוצאות הבדיקות , גיל המטופלת וההיסטוריה הרפואית שלה. במידה ומתאים וקיים סיכוי סביר להשגת הריון בטפול פריון ”רגיל“ ולא בהפריה חוץ גופית סביר שהרופא ימליץ להתחיל בטפול פריון. במידה והבעיה היא כזו שהסיכוי להשגת הריון בטפול רגיל קטן מאד ככל הנראה יומלץ לפנות ישירות להפריה חוץ גופית.